לבונה הודית: הזן המיוחד של הלבונה והריח שלו

Serrata נחשב לאחד הזנים הטובים והיקרים ביותר של הלבונה. הריח שלו שונה, מיוחד ואיכותי מאוד. זה השרף של העץ Boswellia serrata, אחד משני הרכיבים המרכזיים בתערובת Sacred Temple.

עץ של אדמה יבשה

לפי בסיס הנתונים הבוטני של גני קיו (POWO), Boswellia serrata שייך למשפחת הבורסריים. זאת אותה משפחה של הלבונה והמור. העץ מקומי לתת־היבשת ההודית, וגדל בסביבות טרופיות עם עונה יבשה ארוכה. סקירה מקצועית מוסיפה שהוא מצוי באזורים הרריים יבשים בהודו. בין המדינות המרכזיות: אנדרה פראדש, גוג'ראט, מאדיה פראדש, ג'הרקהאנד וצ'האטיסגאר.

איך אוספים שרף

השרף נאסף מחתך שנעשה בגזע. אחר כך הוא נשמר כחודש בסלים מיוחדים העשויים מבמבוק. במהלך החודש הזה מטפטף החוצה נוזל שבהודית נקרא "ras". מה שנשאר מתקשה לגושים בצורת דמעה. את הגושים שוברים לחתיכות. אז מדרגים אותם לפי ריח, צבע, צורה וגודל, לארבע דרגות שוק.

שרף שנאסף לאט, ומחכה לפני שהוא יוצא אל העולם.

שם אחד, הרבה שמות

בסנסקריט קוראים לעץ שאלקי (Shallaki). בהינדית ובבנגלית השם הוא קונדור (Kundur) או סאלאי (Salai). באנגלית: Indian frankincense, או Indian olibanum. בהודו יש לשרף עוד שם נפוץ: "דהופ" (Dhup). המילה הזו פשוט אומרת קטורת.

מה ההבדל בין השרף לשמן

השמן האתרי מופק מהשרף בזיקוק בקיטור. לפי הספק שלנו, השמן ב־Sacred Temple הוא שמן מזוקק של שרף Boswellia serrata מהודו. יש הבדל בריח בין זנים שונים של לבונה. אתרי שמנים שמתארים את הלבונה ההודית מציינים אותה כחמה, פלפלית וארצית. את הלבונה הסומלית הם מתארים אחרת: פתיחה שמתרוממת וחמצמצה. אלה תיאורי ריח של אתר מסחרי, לא מדידה מדעית. לכן כדאי לראות בהם כיוון בלבד.

עץ שכדאי לשמור עליו

יש להערכה הזו מקור: פורטל Boswellia של הגן הבוטני המלכותי באדינבורו. לפי ההערכה העדכנית של IUCN, Boswellia serrata מסווג כ"קרוב לאיום" (Near Threatened). בהודו עצמה ההערכה זהה. ב־POWO צוין גם שהמין נכחד בסרי לנקה. זו סיבה טובה לבחור ספק שמקפיד על מקור. וזו גם סיבה להתייחס לשרף כאל משהו שיש בו ערך.

איך נהנים ממנו בבית

• במפזר או במבער, כמה טיפות בכל פעם. הריח משתנה בין הדקה הראשונה לרבע השעה הראשונה.
• לתת לריח להתפתח לפני שמחליטים אם הוא מתאים.
• בבישום אישי, רק מדולל בשמן נשא, ולפי הוראות הספק.